פחות זה יותר גם בשוק העבודה

קיצור שבוע העבודה מוביל לירידה בשחיקה ולעליה בפרודוקטיביות. זה אולי נשמע לכם מופרך אבל זה לגמרי נכון.

בעשורים האחרונים העולם השתנה לבלי היכר מבחינה טכנולוגית:  טלפונים חכמים, מחשבים ניידים, המצאת האינטרנט, ועכשיו אפילו טכנולוגיית הבינה המלאכותית ((AI נושפת בעורפנו. מול כל הקידמה הזו העולם נשאר די מקובע מבחינת מודל העבודה השבועי.

מודל העבודה שהגה הנרי פורד ב-1926, חמישה ימים בשבוע, 8 שעות ביום, עדיין רווח ברוב הארגונים. מאז תחום הייעוץ הארגוני אמנם התפתח כפרופסיה וכמאה שנים עברו אבל דבר לא השתנה.

עם זאת, בתקופה האחרונה, הודות לקורונה (מי האמין שנזכיר אותה לחיוב שוב ושוב) שוק העבודה עבר טלטלה גם בהיבט הזה, וניתן למצוא חברות שמוכנות להטמיע מודלים חדשים המתייחסים למסגרת שבוע העבודה.  

הקורונה, שכפתה עבודה מרחוק, עודדה מדידה של התפוקה על חשבון מדידה של שעות העבודה מצד אחד,  ומהצד השני, מציאות שוק העבודה והעדפות העובדים השתנו גם הן: עובדים מעדיפים מקומות עבודה גמישים שמאפשרים עבודה מרחוק, עבודה בשעות לא שגרתיות וכן, גם עבודה ממוקדת תפוקות לטובת צמצום בשעות העבודה.

הנתון הבא אולי יפתיע: הניסיונות בשנים האחרונות לקצר את שבוע העבודה לארבעה ימים, מבלי לפגוע בשכר ובתנאי ההעסקה, נחלו ברובם הצלחה: נרשם שיפור במצב הנפשי של העובדים, ירידה בשחיקה ובלחץ וכן, גם בהיעדרויות ובתחלופת עובדים.

ניסויים כאלה נערכו באיסלנד, במדינות בארה"ב, בספרד, בניו זילנד, בבריטניה ועוד היד נטויה – וכולם, באופן גורף, הוכתרו כהצלחה אדירה. גם התפוקה עלתה רבעון אחרי רבעון ללא פגיעה במדדי איכות.

בישראל הפיילוט לצמצום שעות העבודה מחזק ומאשר את תוצאות המגמה הגלובלית: צמצום ימי העבודה מיטיב עם איכות החיים של העובדים מבחינת הבריאות האישית, הקשרים המשפחתיים, וגם עם התוצאות העסקיות של הארגונים. בנוסף לכך, קיצור שבוע העבודה מוביל לצמצום תחושת השחיקה, לחץ ועייפות, ואלה בעלי השפעה חיובית על הפרודוקטיביות.

נשמע מופרך, לא? בינינו, אם לא הייתי רואה את זה במו עיניי, גם אני לא הייתי מאמינה.

מצד שני, אם נחשוב על זה שוב, והפעם, עם יד על הלב, התוצאות הללו לא ממש מפתיעות, כי הרי ברור לכולם שחלק לא מבוטל מהזמן שבו אנחנו נמצאים במשרד, הוא פשוט זמן מיותר – זמן שבו אנחנו אמורים לעבוד, אנחנו "כאילו" עובדים אבל בעצם לא עובדים.

אז איך זה קורה בפועל?

פחות זה יותר בשוק העבודה

העלאת הפרודוקטיביות, ע"י העלאת האפקטיביות

צמצום שבוע העבודה מעודד מצב בו עובדים עסוקים בבחירת הפעולות הנכונות והיעילות ביותר כדי להשיג את המטרות שהוגדרו. פחות זמן גורם לנו לתיעדוף נכון יותר ולהתמקדות במה שחשוב באמת. זה מוביל לקבלת החלטות טובה יותר, יצירתיות גדולה יותר, ולתחושת דחיפות גבוהה יותר לסיים משימות. גם אתם ודאי יכולים לדמיין בעצמכם מצבים בהם היה לכם פחות זמן ולמרות זאת, הייתם סופר יעילים, באופן שההספק הפתיע אפילו אתכם.  

יתירה מכך, מחקרים מראים שבפועל קיצור שבוע העבודה מוביל לאיזון בית-עבודה טוב יותר. הרבה אנשים נאבקים לאזן בין הדרישות בעבודה לבין החיים האישיים, דבר שיכול להוביל ללחץ, חרדה, ותוצאות שליליות אחרות. ע"י הפחתת זמן העבודה, אנשים יכולים להשקיע יותר זמן בתחביבים, לבלות זמן עם היקרים להם, ולקחת חלק בפעילויות החשובות להם. כל אלה עשויים להוביל לעלייה בשביעות רצון בעבודה, שיפור בבריאות הנפשית ואיכות חיים כללית טובה יותר.

דמיינו את עצמכם מתחילים את שבוע העבודה ביום שני, ללא שביזות יום א׳, מלאי אנרגיה, ״רעבים״ לאתגרים, לעבודה.

הכלל של התועלת השולית הפוחתת נכון גם לשעות העבודה: מחקרים מראים שמרף מסוים, אין קשר בין כמות שעות העבודה, לפריון. לנו רק נשאר למצוא את נקודת האיזון הנכונה.

Win-Win Situation: שיפור גם ברמת הארגון וגם ברמת העובדים – כולם מנצחים!

התוצאות החיוביות הללו בעלות השפעות כלכליות חיוביות על הארגון, שכן ירידה בשחיקה, בהיעדרויות ובתחלופת עובדים חוסכת כסף רב לארגון. בנוסף לכך, קיצור שבוע העבודה צפוי שיוביל לעלייה באטרקטיביות של החברה בעיני העובדים ובעיני עובדים פוטנציאליים ומשפרים באופן טבעי את היכולת לגייס עובדים.  בנוסף לכך, הפחתת הזמן שבו אנשים מבלים בעבודה באופן ישיר וברור, מביאה גם היא להפחתת העלויות של החברה – כל אלה מובילים בסופו של דבר להגדלת שורת הרווח של הארגון, וכולם מרוצים.

ובכל זאת, מה פספסנו – איפה העוקץ?

למרות כל התועלות הללו, ישנם כמה אתגרים בקיצור שבוע העבודה, להם יש לתת מענה הולם: אחד האתגרים המרכזיים נובע מהקושי בעצם הטמעת שבוע עבודה מקוצר. רוב החברות עובדות במסגרת המסורתית של 40 שעות עבודה בשבוע ושינוי כזה עלול לדרוש הרבה התאמות ללו"ז העבודה עם גורמים בתוך ומחוץ לארגון, למבנה השכר, לנהלי העבודה וכן הלאה.

אתגר נוסף הוא שישנם ענפים ותפקידים מסוימים שם קיצור שבוע העבודה הוא לא אפשרי או מורכב מדיי.  שבוע העבודה המקוצר יכול להתאים למה שמכונה עובדי "צווארון לבן" לעומת "צווארון כחול". לרוב אצל עובדי צווארון לבן, כשנותנים מנוחה לעובד, איזון קריירה-בית ישתפר, שביעות הרצון של העובד תעלה, ויש לצפות שהעובד יגיע רענן יותר, יחשוב חד יותר, יהיה יותר מפוקס ומתוך כך תשתפר תפוקתו. אבל יש להניח שמצב זה פחות מתקיים במקרה של עובדי צווארון כחול. לדוגמה: קופאית בסופר חייבת להיות בסופר כדי לעבוד, התפוקה שלה נמדדת כשהיא שם, בסופר. כלל לא ברור אם יהיה למעסיקה רווח בקיצור שבוע העבודה שלה. 

תכל'ס, איך עושים את זה נכון?

ההחלטה לקצר את שבוע העבודה צריכה להיות מבוססת על שקילה זהירה של היתרונות והאתגרים כולל הצרכים והנסיבות הייחודיות בכל ארגון. לכן היישום צריך להיות תהליכי, בשיתוף עם העובדים, תוך בחינה של אפקטיביות ההטמעה של המודל החדש, כל זאת, כדי למצוא את נקודת האיזון הנכונה המשלבת בין רווחת העובד לתפוקה מקסימלית לאורך זמן.

מחקרים מראים כי ביישום של שבוע העבודה המקוצר אחד הדברים החשובים הוא תחושת השליטה של העובדים. לצורך כך, יש להקדים טרם ההטמעה תקופת הכנה במהלכה מתכננים יחד עם העובדים התאמת המודל לארגון תוך שקילת המאפיינים הייחודים של הארגון, התייעצות עם אנשי מקצוע בתחום ועם ארגונים אחרים שכבר התנסו במעבר לשבוע עבודה מקוצר. תחושת השליטה של העובדים היא קריטית ולכן התכנון עם העובדים, הוא שלב הכרחי בתהליך ההטמעה. לדוגמה: אחרי שנכיר את מאפייני הארגון וכן את האתגרים והצרכים של העובדים שלכם בהיבט של שעות העבודה, ניתן לחשוב על שילובים שונים של קיצור שבוע העבודה: קיצור ימי העבודה (הפחתת שעה – שעתיים בכל יום), קיצור שבוע העבודה מחמישה לארבעה ימים בכל שבוע, שבוע כן שבוע לא – קיצור פעם בחודש ועוד.

תנאי הכרחי נוסף וקריטי להטמעה מוצלחת של שבוע עבודה מקוצר הוא קיומה של תשתית למדידת ביצועים. חברות חייבות תשתית ניהולית מתאימה כדי לדעת למדוד ביצועים, תוך שהן מספקות כלים שמאפשרים לסמוך על העובדים. ללא תשתית ניהולית מתאימה, יצא שכרנו בהפסדנו.

ולסיום, איך כניסת הבינה המלאכותית משפיעה על מהלך של קיצור שבוע העבודה?

נראה כי חדירת השימוש בבינה המלאכותית, חוסכת זמן לעובד, מייעלת את העבודה ובכך מהווה רוח גבית למגמת קיצור שבוע העבודה; ברגע שהעובד יכול להשיג את היעדים בפחות זמן, אין סיבה שלא נאפשר לו לעבוד פחות. לכן צפוי כי ארגון שישכיל להטמיע את השינוי הזה מהר ישיג יתרון תחרותי משמעותי.

כן, גם בהקשר של קיצור שבוע העבודה – הבינה המלאכותית כבר פה, נגישה לכולם, וביכולתה לחולל מהפכה של ממש ולקדם ארגונים. השאלה הגדולה היא מי ישכיל לעשות בה שימוש נכון ולמקסם את יתרונותיה בצורה חכמה. עכשיו, יותר מתמיד – נראה שהשמים הם הגבול.

לסיכום, שוק העבודה הפך כבר מזמן לשוק תחרותי, שוק שבו ארגונים רוצים למשוך עובדים ונושאים כמו איזון בית-עבודה וגמישות הפכו לקריטריונים מרכזיים בהגדרת אטרקטיביות תפקיד. יתירה מכך, נראה כי העולם הגיע לנקודה בה הוא מנהל שיח לגבי התפיסות הישנות בנוגע למה זה עבודה – אני מזמינה גם אותך לחשוב איך ניתן לרענן את האופן שבו שבוע העבודה בנוי אצלך בארגון – התוצאות עשויות להיות מפתיעות.

דילוג לתוכן